המשמעות המשפטית והמעשית של אי מילוי כל הפרטים הנדרשים בתקנות בהזמנת שירותי תיווך

רקע

לפני מספר ימים דן בית המשפט העליון בשאלה לעיל ונדרש להכריע בה כיוון שבתי המשפט נתנו עד כה תשובות שונות לשאלה זו.

האירוע

מתווך הגיש תביעה לקבלת דמי תיווך המגיעים לו בגין עסקת מקרקעין גדולה בפתח תקווה. חוזה התיווך נסב על שטח גדול אותו הציע המתווך לרוכשים. הרוכשים טענו כי הם אינם חבים בתשלום דמי התיווך בין השאר כיוון שהסכם התיווך לא כלל את כתובות הצדדים ומספרי הזיהוי שלהם.

ביהמ”ש המחוזי מרכז פסק בהקשר לטענה בדבר החוסר בפרטים לעיל, כי על אף העדרם יש ליתן תוקף להסכם התיווך , שכן מדובר בחוזה הכולל את כל הפרטים המהותיים הנדרשים לזיהוי הצדדים והנכס. שני הצדדים הגישו ערעור לביהמ”ש העליון בסוגיות שונות בין השאר עלתה פעם נוספת שאלה זו.

בהתייחס לחוסר  הבהירות האם ניתן “להכשיר” הסכמי תיווך גם אם לא מולאו בהם כל הפרטים במדויק, כפי שקובעים חוק המתווכים והתקנות, פסק ביהמ”ש העליון כי ניתן בזהירות ראויה להגמיש את דרישת התקנות ובהתאם לכך להשלים הפרטים החסרים. כאשר הפרטים החסרים בכתב לא כרוכים בחוסר ודאות באשר לזיהוי הלקוח, זיהוי הנכס וגובה דמי התיווך, ניתן לשקול השלמה עם חסרונם.

הנטיה לגמישות תגבר עוד יותר אם יתברר שהלקוח מבקש להתחמק בחוסר תום לב מתשלום דמי התיווך

מסקנות

חשוב להבהיר! אין פרוש החלטת ביהמ”ש העליון כי אין עוד צורך להקפיד על רישום שמות הצדדים, סוג העסקה (שכירות/מכירה), תיאור הנכס ומחיר העסקה המבוקש בקירוב, הסכום המוסכם של דמי התיווך והאם המחיר כולל מע”מ. ההפך הוא נכון! נדרשת הקפדה על הכללת פרטים אלו בהזמנת שירותי התיווך שכן הקפדה זו רק תמנע הידיינויות משפטיות מיותרות.

אולם, כאשר ברורה היטב  זהות הלקוח וכך ברור היטב באיזה נכס מדובר ומה שיעור דמי התיווך המוסכמים, העדר פרטים אחרים (שהמתווך יוכל  להשלימם, לדוגמה, באמצעות מסמך אחר), לא יוביל, קרוב לוודאי, לאבדן דמי התיווך.

ראה: רע”א (עליון) 3384/16 מזרחי נ’ מרקוביץ (פורסם בנבו 5.7.18)