רקע
לראשונה התבקש ביהמ”ש השלום להתייחס לתיקון מס’ 1 לחוק השכירות והשאילה (להלן:”חוק השכירות“) ולהכריע האם לאור התיקון לחוק השכירות פטור שוכר מתשלום דמי תיווך. לפני מספר ימים ניתן פסק הדין.
1. בחודש יולי 2017 נוסף תיקון מס’ 1 לחוק השכירות בו הוכללו סעיפים העוסקים בין השאר בזכויות השוכר.
בסעיף 25 ט (ב) (3) לחוק השכירות נקבע כי : השוכר לא ישא במישרין בתשלומים שאינם מפורטים בסעיף קטן (א) ובכלל זה בתשלומים אלה:
(3) תשלומים שהמשכיר חב בהם כלפי צד שלישי ואינם כאמור בסעיף קטן (א) ובכלל זה בדמי תיווך למתווך אם פעל מטעם המשכיר.
2. התובעת – חברה העוסקת בתיווך נדל”ן באמצעות מתווכים מורשים, ביצעה את עסקת התיווך עבור השוכר והחתימה אותו כדין על הזמנת שירותי תיווך. אולם , הנתבע סרב לשלם את דמי התיווך בטענה כי הדרישה לתשלום אינה כדין ובניגוד לחוק השכירות שכן המתווך עשה עסקה עם בעלת הדירה במטרה לגלגל את דמי התיווך על השוכר.
פסק הדין
ביהמ”ש קבע כי אין מחלוקת שהתובעת שימשה “כגורם היעיל” במציאת הדירה לנתבע – השוכר. ביהמ”ש השתכנע כי המתווך לא קיבל שכר מבעלת הדירה ואף לא פעל מטעמה.
על פי הראיות שהוצגו בביהמ”ש המתווך לא החתים את בעלת הדירה על טופס בלעדיות. כמו כן לא הוכח כי המשכירה התחייבה לשלם למתווך ו/או שלמה למתווך סכום כלשהו אותו הוא תובע כעת מהשוכר.
בהתייחסו לחוק השכירות קבע ביהמ”ש כי הוא עוסק ביחסים שבין השוכר למשכיר.
ביהמ”ש הוסיף ופסק כי:
התיקון לחוק אינו שולל את זכות המתווך לעסקה נפרדת מול השוכר ואינו שולל את זכות המתווך לקבל דמי תיווך משוכר במקרה בו המתווך פעל מטעמו. לכן (לדעת ביהמ”ש) התיקון לחוק השכירות אינו משנה את חוק המתווכים.לו ביקש המחוקק למנוע מהמתווך לקבל דמי תיווך משוכר דירה היה עליו לקבוע זאת באופן מפורש תוך שינוי חקיקה והתאמת חוק המתווכים לשינוי.
ביהמ”ש הוסיף וקבע: למנוע מבעל מקצוע שכר על עמלו היא פגיעה בזכות קניינית יסודית של המתווך המוגנת הן על פי חוק יסוד חופש העיסוק והן על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
מסקנות
- היו שסברו כי מעת שתוקן חוק השכירות, מתווך אינו רשאי בכל מקרה לגבות דמי תיווך מהשוכר. פסק הדין נותן, לראשונה, מענה ברור ושלל גישה זו. בהנתן כי מתווך פעל לאיתור נכס עבור לקוחו השוכר, עמד בדרישות חוק המתווכים ולא הוכח לביהמ”ש כי המתווך פעל מטעם המשכיר (כך שדמי התיווך שעל המשכיר לשלם למתווך הועמסו על כתפי השוכר) אין כל מניעה לגבות מהשוכר – הלקוח את דמי התיווך.
- נשאלת עדין השאלה מה הדין לדוגמה כאשר נחתם הסכם הזמנת שירותי תיווך בין המתווך למשכיר ונתנה למתווך בלעדיות. בשלב כלשהו מתברר כי המשכיר אינו משלם כל עמלה למתווך. האם לא משתמע מכך שמדובר בתשלום שהמשכיר היה אמור לשלם למתווך? לכאורה על פי פסק הדין גם במקרה זה אין כל קשר למתווך הזכאי לדמי תיווך מהשוכר מה גם שעל פי פסיקת ביהמ”ש חוק השכירות עוסק כאמור רק ביחסים שבין השוכר למשכיר.
- יש לזכור שסעיף 25 ט. (ב)(3) לחוק השכירות קובע כי השוכר לא ישלם תשלומים שונים ובכלל זה דמי תיווך למתווך אם פעל האחרון מטעם המשכיר.
- לדעתנו בדוגמה לעיל קיים קושי לטעון כי על השוכר לשלם בכל מקרה דמי תיווך החלים לכאורה על המשכיר.
- בניגוד לעמדת ביהמ”ש איננו סבורים כי במקרה בו ברור שהמתווך פועל גם עבור המשכיר עדיין חייב השוכר בתשלום דמי תיווך.
- נראה כי יהיה על המחוקק להבהיר קושי זה וביהמ”ש יצטרכו להתמודד עם מקרים כגון זה שבדוגמה בהם תעלנה השאלה לעיל.
ראה: תא”מ (ת”א) 27027-09-18 מטרופוליס ייזום השקעות ונכסים (המאה ה-23) בע”מ נ’ שניר בן עובדיה (ניתן ביום 19.6.19 , פורסם בנבו)
