האם חתמה בשם הבן על הזמנת שירותי תיווך ועל זכרון דברים לרכישת דירה. התברר כי לאם לא היה יפוי כח מבנה. האם המתווכת זכאית לדמי תיווך?

עיקרי העובדות

הלקוחה חתמה בשם בנה על הזמנת שירותי תיווך בה נכללה דירה בנצרת עלית (כיום: “נוף גליל”) שהוצגה לה בידי המתווכת.

האם הלקוחה חתמה כעבור זמן, בשם בנה כמיופת כוחו על זכרון דברים לרכישת הדירה. אחד המוכרים חתם אף הוא על אותו זכרון דברים. התברר בדיעבד כי ללקוחה כלל לא היה יפוי כוח מבנה. משפנתה המתווכת ללקוחה לקבוע מועד לחתימת הסכם המכר, הודיעה הלקוחה כי בנה אינו מעוניין לרכוש את הדירה. ביהמ”ש לתביעות קטנות בנצרת חייב את הלקוחה בתשלום דמי תיווך וקבע כי מעת שחתם אחד המוכרים על זכרון הדברים נוצר הסכם מחייב והמתווכת זכאית לדמי תיווך מהלקוחה.

הלקוחה הגישה בקשת רשות ערעור לביהמ”ש המחוזי כיוון שלא היה בידה יפוי כוח כדין ובנה החליט שאינו מעוניין בעסקה. ביהמ”ש המחוזי פסק שזכרון הדברים אינו מחייב את הבן ולא את אימו שחתמה בשמו. זכרון הדברים בוטל כאילו לא היה. המתווכת, כך נפסק, ידעה שאין ללקוחה יפוי כח כדין מבנה ויתרה מכך, מאחר וזכרון הדברים בוטל כאילו לא היה לא נוצר הסכם מחייב. פסק הדין של בימ”ש לתביעות קטנות בוטל וכנגד האם נפסקו , בנסיבות העניין, הוצאות משפט.

מסקנות

כלל ידוע הוא שמתווך זכאי לדמי תיווך אך ורק אם נחתם הסכם מכר מחייב. ככל שביהמ”ש משתכנע שלא נחתם מלכתחילה הסכם מחייב או זכרון דברים שדינו כדין הסכם מחייב (ובמקרה זה בשל העדר חתימה באמצעות יפוי כח) הרי שהוא חסר תוקף ולכן ובכל מקרה, אין המתווך זכאי לדמי תיווך.

רצוי שמתווך יבחן האם יש בידי מי שחותם על הזמנת שירותי תיווך בשם צד ג’ ייפוי כוח תקף וככל שאין ביכולתו לדעת זאת להתייעץ בעניין זה עם עו”ד בכדי להימנע מאי נעימויות שיובילו קרוב לוודאי גם לאבדן דמי התיווך על אף המאמצים שהשקיע המתווך.

ראה: רת”ק  (מחוזי נצ’) 1776-03-19 טיכמן נ’ קוזינסקי (ניתן ביום 23.4.19 , פורסם בנבו)