מגורים משותפים של חילוניים ודתיים בבית משותף אחד הנה תופעה ההולכת וקונה לה שביתה בארצנו.היא נפוצה יותר במקומות בהם האוכלוסייה מעורבת.
אדם דתי המתגורר בבית משותף בבית שמש טען כי הוא אינו יכול להכנס לבניין, בחגים ובשבתות כיוון שכאשר מתקרבים (מבחוץ) מטר אחד סמוך לדלת הכניסה לבניין, חיישן אור מדליק את הנורה הממוקמת מעל דלת הכניסה בצידה החיצוני ומאיר את הכניסה. השכן הדתי טען שכל כניסה או יציאה מהבניין גורמת לו לחילול שבת ומועד. משפניותיו לוועד הבית לא הועילו הגיש תביעה למפקחת על בתים משותפים בירושלים שלה הסמכות לדון בעניין. ועד הבית סרב לפניית השכן הדתי וטען כי חיישן האור מותקן כבר 15 שנים. התובע רכש את דירתו תוך ידיעה שקיים חיישן ולכן אין לאפשר לו לכפות את רצונו על שאר דיירי הבניין.
בחוק המקרקעין קיים סעיף (59 ח.) מ – 2006 המאפשר לדייר בבית משותף להתקין בלא הסכמת בעלי הדירות האחרים על חשבונו מנגנון המאפשר הפעלה אוטומטית של תאורה ללא חילול שבת ובלבד שהוא ישא בהוצאות החזקת המנגנון והפעלתו ועמד בשלושה תנאים מצטברים:
- מסר הודעה על כך בכתב לוועד הבית.
- נתן התחייבות להשיב את המצב לקדמותו ולשאת בהוצאות אם לא יהיה עוד צורך במנגנון.
- אין בהפעלת המנגנון משום פגיעה או מטרד לבעל דירה אחרת.
השכן התובע סבר שעל פי הסעיף לעיל הוא רשאי לנתק את החיישן. הדיירים טענו כי הסעיף לעיל בחוק מאפשר “להתקין” אולם הוא אינו מתיר “לבטל” מערכת קיימת ופועלת. הדיירים טענו עוד שהוצאות החשמל תגדלנה ואם יותקן מתג, התאורה לא תמלא את יעודה לפעול בלילה ללא צורך בהפעלה ידנית.
מה נפסק?
המפקחת על הבתים המשותפים הגיעה למסקנה שהדייר הדתי רשאי בסופו של יום להתקין תאורת שבת ברכוש המשותף גם ללא הסכמת יתר בעלי הדירות מכח הסעיף לעיל בחוק. הפעלת תאורת השבת ללא ניתוק החיישן במהלך השבת אינה מונעת את חילול השבת. לכן יש לפרש את הסעיף בחוק ככזה המאפשר גם את ניתוק ונטרול החיישן בשבתות ובחגים ובלבד שהתובע ישא בכל ההוצאות הכרוכות בהתקנת תאורת השבת, בהוצאות החזקתה והפעלתה ובהוצאות נטרול החיישן.
