החוקר הפרטי מסר נתונים לא מבוססים לבנק ונתבע בשל כך על לשון הרע

רקע

מה הם חובותיו של חוקר פרטי העורך ומגיש דו”ח חקירה אודות מצבו הכלכלי של מאן דהוא?

במסגרת הליכים משפטיים בהם פתח הבנק כנגד החברה שבבעלות התובע הוזמנה חקירה כלכלית. החוקר הפרטי העביר לבנק דו”ח חקירה ממנו עלה כי החברה עומדת בפני קריסה. בעקבות דו”ח החקירה הבנק נקט צעדים דורסניים כנגד התובע וכנגד החברה שהסבו להם נזק. התברר כי דו”ח החקירה עליו נשען הבנק היה לא מבוסס ונערך באופן לא מקצועי. התובע תבע את החוקר הפרטי בעילת לשון הרע.

מה פסק ביהמ”ש? 

ביהמ”ש קבע כי החוקר הפרטי פעל באופן לא זהיר ולא מקצועי כשהתברר שלא תיעד את פעולותיו. חמור מכך, בניגוד לכתוב בדו”ח החקירה החוקר לא העמיק את החקירה וכדברי ביהמ”ש:בקושי הייתה חקירה. שיחות חשובות לא הוקלטו ולא הייתה תרשומת. התברר שמידע שמסר החוקר לא היה מדויק. כך לדוגמא כשנרשם בדו”ח כי הוגשה תביעה כנגד התובע התברר שהייתה זו בפועל תביעה שהגיש התובע נגד צדדים שלישיים (!!) ביהמ”ש פסק כי לומר על איש עסקים באופן לא מבוסס כי החברה ברשותו קורסת הינה פגיעה לפי חוק איסור לשון הרע וחייב את החוקר הפרטי לפצות את התובע.

מסקנות 

אדם ששמו הטוב , המוניטין שלו או של חברה בבעלותו נפגע יכול להגיש כנגד הפוגע תביעת לשון הרע. דו”ח חקירה או כל דו”ח שאינו מקצועי ומבוסס המצביע לדוגמה על קשיים כלכליים או על קריסה כלכלית קרובה הינו “לשון הרע” אם מתברר שהעובדות או המסקנות שצוינו בו אינן נכונות ואינן מבוססות.

כתוצאה מדו”ח חוקר פרטי המכיל עובדות או מסקנות לא מבוססות עלול אדם או  חברה שהינם מושא החקירה  להפגע (הבנק ינקוט בעיקולים או בהליכים משפטיים על סמך אותו דו”ח או כאשר אדם אחר שהסתמך על הדו”ח יבחר לבטל או שלא ליצור קשר עסקי עם אותה חברה).

על מי שעורך ומגיש דו”ח מומחה לדעת כי אם יתברר שהדו”ח נערך באופן רשלני או לא מקצועי, הוא צפוי להיות חשוף לתביעות משפטיות לא רק מצד מזמין הדו”ח אלא גם  מצד מי שנפגע ממסקנותיו בגין לשון הרע.  

ראה: ת”א (שלום חיפה) 56722-07-15 בן דוד נ’ רווח (פורסם בנבו, 20.8.18)