סיפור המעשה
בעליה של דירה ברמת גן נהג להשכירה לפרקי זמן קצובים. מתווכת יצרה קשר עמו וציינה כי היא מכירה שוכר רציני מחו”ל בשם וויליאם שישלם לתובע דמי שכירות גבוהים בהרבה משוכרים אחרים שבקשו לשכור את הדירה ועוד מראש ובמזומן. לאחר שיחת טלפון עם המשכיר סוכמו תנאי העסקה.
המשכיר שראה בעסקה כסגורה מבחינתו, לאור שכנוע מצד המתווכת, העביר חפציו מהדירה והתכונן להגעתו של ויליאם. כאשר הגיע ויליאם לארץ וראה את הדירה התאכזב וטען שהוא יבדוק עם אשתו ויחזור, אולם הוא נעלם. המשכיר תבע את המתווכת בגין נזקיו על סמך הבטחותיה כי “אין לו מה לדאוג”. האחרונה טענה כי היא פעלה רק כמתווכת במקרקעין ולא התכוונה ליטול על עצמה בשום שלב אחריות להתחייבויותיו של ויליאם.
המשכיר הציג בבית המשפט מסרונים שהחליף עם המתווכת בהם צויין כי היא בטוחה במהימנות של ויליאם ובמענה לשאלה האם היא אחראית על ההשכרה השיבה: “כן”.
בית המשפט פסק כי המתווכת אחראית לנזקי המשכיר מכוח המצג הרשלני שהציגה וחייבה בהפרש שבין דמי השכירות שקיבל המשכיר משוכר חליפי לדמי השכירות שהבטיח ויליאם לשלם וכן בדמי השכירות עבור התקופה עד שאיתר שוכר חליפי.
חשוב לזכור!
לעיתים להוט מתווך לסגור עסקה ומציין “שאין למשכיר מה לדאוג”. לעיתים “חוטאים” בעלי מקצוע המעוניינים בסגירת עסקה ב: “סמוך עלי”. כך ובאופן דומה נוטלים אנשים התחייבויות כגון: “זה עלי” “ואני אחראי“. מצגים אלו עלולים ליצור הסתמכות אצל הלקוח ולהפוך לאחריות משפטית. בית המשפט עלול לראות בהתחייבויות שכאלה, בנסיבות המתאימות, מצג רשלני ולחייב את נותן המצג בפיצוי.
תק (ת”א) 22176-12-14 אלון חמו נ’ אלינור רובין ניתן ב – 18.10.15, פורסם בפסק דין.
