נושא גיליון זה:
האם ניתן להתקין מצלמות בשטחים ציבוריים במקום העבודה?
רקע
העובדת פוטרה ע”י חב’ אל על במרץ 2018 בעקבות הליך משמעתי שבבסיסו טענות להגשה שיטתית של דו”חות כוזבים.
טענות אלה נשענו בין השאר על צילומים ממצלמות שהוצבו בחצרי חב’ אל על וברחבי כבישי הגישה לנתב”ג. המצלמות תיעדו את העובדת נכנסת ברכבה לחניה במקום עבודתה ויציאתה ממנה.
העובדת פנתה לביה”ד האזורי לעבודה וטענה להתנכלות, אי תשלום שכר ותנאים סוציאליים, לפיטורים שלא כדין ולפגיעה בפרטיותה.
בין היתר טענה כי האשמות נגדה מבוססות על מסד ראייתי פסול. ביה”ד האזורי לעבודה דחה את תביעת העובדת וכך עשה גם ביה”ד הארצי לעבודה. העובדת פנתה לבג”צ שרק לעיתים רחוקות מתערב בפסיקת ביה”ד הארצי לעבודה ואף הוא דחה את העתירה.
ביה”ד קיבל את עמדת היועמ”ש שסבר כי במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שבידי המעסיק הוא רשאי להתקין מצלמות במרחבים הציבוריים במקום העבודה. כיוון שהשימוש במצלמות פוגע בפרטיות העובדים נדרשת הסכמתם לפגיעה וניתן לראות הסכמה מסתברת כל אימת שהמעסיק יידע את עובדיו כי המצלמות שהותקנו משמשות גם לצרכי פיקוח ובכפוף לכך שהשימוש במצלמות נעשה בתום לב ובמידתיות.
בג”צ 5332/23 גליה כהן נ’ ביה”ד הארצי לעבודה ואל על נתיבי אוויר לישראל בע”מ
(ניתן ביום 19.9.23, פורסם בנבו)
