רקע
אחת מיורשות נכס בירושלים (הנתבעת) פנתה לתובע – מתווך מקרקעין בעל רישיון בתוקף בכדי שיאתר רוכש אולם, שאר היורשים לא הסכימו למכירה. המתווך המליץ לנתבעת להגיש תביעה לפירוק שיתוף. הנתבעת ושלוש אחיותיה חתמו על הסכם עם המתווך לפיו הוא יהיה זכאי לדמי תיווך אם הנכס יימכר בין אם במכירה מרצון ובין אם בדרך פירוק שיתוף.
ביהמ”ש נתן צו לפרוק השיתוף. הנכס נמכר לבסוף באמצעות כונס נכסים ללא כל מעורבות מצד המתווך.
הנתבעת, בשונה מאחיותיה, סרבה לשלם למתווך דמי תיווך והאחרון הגיש נגדה תביעה בביהמ”ש השלום לתשלום “דמי ייזום”.
המתווך טען כי יש לראות בהסכם שבין הצדדים הסכם “לתשלום שכר ייזום” ולא לדמי תיווך ולכן חוק המתווכים אינו חל אלא חלים דיני החוזים הרגילים כך שהצדדים חופשיים לקבוע ביניהם את תנאי החוזה.
הנתבעת טענה מנגד כי הנכס לא נמכר באמצעות המתווך אלא באמצעות כונס נכסים ולכן הוא אינו זכאי לתשלום.
מה פסק ביהמ”ש?
- בית המשפט קבע שהחוזה הינו חוזה תיווך. כותרתו, הזמנת שירותי תיווך במקרקעין בצרוף לוגו משרד המתווך. בחשבונית שנופקה לאחיות הנתבעת ששילמו דמי תיווך צויין כי אלה “דמי תיווך”.
- נוסח ההסכם והפרטים שבו עונים על קריטריונים להזמנת שירותי תיווך המופיעים בסעיף 9(א) לחוק ובתקנות.
- אין מחלוקת שהתובע לא הפגיש בין הנתבעת לבין רוכש הנכס. כיוון שלא ניתן לסכם תנאי בניגוד להוראת החוק הקובעת שמתווך אינו זכאי לקבל דמי תיווך אלא אם היה הגורם היעיל בעסקה, התביעה נדחתה. המתווך חויב בתשלום 5,750 ₪ שהם הוצאות הנתבעת לרבות שכר טרחת עורך דינה.
חשוב לזכור
- כשהסכם בין מתווך ללקוחו הינו בפועל הסכם למתן שירותי תיווך, לא ניתן יהיה לקבל דמי התיווך בניגוד לדרישה החד משמעית בחוק לפיה על המתווך להיות הגורם היעיל בעסקה.
- אם מתווך מציין בהסכם תיווך שהוא יהיה זכאי לקבל דמי תיווך גם בנסיבות בהן הוא לא שימש כגורם היעיל (כגון: “אהיה זכאי לדמי תיווך גם אם הנכס ימכר ישירות בהליך משפטי”) בית המשפט ידחה את תביעתו לתשלום דמי תיווך!
- שימוש בהגדרות: “דמי ייזום”, “שכר ייזום” “דמי יעוץ” וכיוצ”ב לא יועילו אם יתברר שבין הצדדים נערך למעשה הסכם למתן שירותי תיווך.
ראה: תא”מ (י-ם) 10883-11-16 בן ארוש נ’ זוסמן (ניתו ב – 7.4.18) (פורסם בנבו)
