מהו הפיצוי הראוי כאשר הלקוח אינו משלם את דמי התיווך במועד?

רקע

בהסכמי תיווך רבים נהוג לקבוע שיעורי ריבית גבוהים בהרבה מהריבית המקובלת לפי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות או חוק פסיקת ריבית והצמדה. ריביות  אלה אמורות להצטרף לתשלום המגיע למתווך מיום ביצוע העסקה ועד למועד ביצוע התשלום בפועל.

נשאלת השאלה: כיצד בתי המשפט מתייחסים לשיעורי ריבית גבוהים גם כאשר שני הצדדים הסכימו על כך מראש ובכתב?

האירוע

בבית משפט השלום בראשון לציון נדון לאחרונה מקרה בו בנוסף לטענות רבות שהיו לצדדים האחד כלפי רעהו, נשאלה השאלה האם לאשר את תביעת המתווך לתשלום דמי תיווך בצרוף ריבית בשיעור 4% לחודש אחר שבית המשפט פסק שאכן מגיעים למתווך דמי התיווך?

בית המשפט הבהיר כי מחד גיסא נוטים בתי המשפט שלא להתערב בשיעור ריבית מוסכמת עליו הסכימו הצדדים. אולם, קיימת מאידך גיסא מדיניות שיפוטית השוללת ריבית דרקונית תוך שימוש “בכלים משפטיים” כגון: פסילת תנאי מקפח בחוזה אחיד,  סמכות ביהמ”ש להפחית פיצוי מוסכם על פי חוק או לחילופין כאשר הסכמה חוזית סותרת את “תקנת הציבור” (במילים פשוטות הכוונה: סותרת נורמות המקובלות ביחסי מסחר)   .

ביהמ”ש ציין נקודה חשובה נוספת כשקבע כי על אף שהצדדים לא העלו טענות נגד שיעור הריבית, רשאי ביהמ”ש במקרים קיצוניים ובזהירות להתערב בכך מיוזמתו (!)

בסופו של יום פסק ביהמ”ש כי הריבית בשיעור 4% לחודש הינה דרקונית ולכן תבוטל ולדמי התיווך בסך 4,100 ₪ יצורפו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום העיסקה ועד מועד התשלום בפועל.

מסקנות

על המתווך לדעת כי ריבית גבוהה משמעותית מהמקובל קרוב לוודאי שלא תאכף ע”י ביהמ”ש שיעדיף לצרף לסכום דמי התיווך הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

הכנסת סעיפים דרקוניים מידי להזמנת שירותי התיווך עלולים “לשחק” לעיתים לרעת המתווך. אם בית המשפט יתרשם שמדובר בהסכם ובו תנאים קיצונים ודרקונים מידי, עלול הדבר בסופו של יום, להשפיע לרעה על יחס ביהמ”ש לתביעת המתווך כולה.

ראה: תא”מ  (ראשל”צ) 55977-09-16 אשכנזי נ’ נחום (ניתן ב- 29.5.18 פורסם בנבו).