סיפור המעשה
התובעת, שעבדה כפקידת ביטוח בסוכנות ביטוח של בעלה, הגישה לאחר סיום עבודתה בקשה לדמי אבטלה מהביטוח הלאומי (הנתבע), שדחה את הבקשה. הצדדים אינם חלוקים בשאלת עצם עבודתה של התובעת בפועל בעסק של בעלה, אלא בשאלה האם עבודת התובעת בעסק בוצעה מתוקף מעמדה כעובדת שכירה או שמא כשותפה עצמאית ביחד עם בעלה בעסק משפחתי.
כאשר צדדים הטוענים לקיומם של יחסי עובד ומעביד הם בני משפחה, יבחן בית הדין לעבודה בקפידת יתר את טיבם של היחסים. מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה היא הקובעת.
ביה”ד יבחן פרמטרים שונים ובהם בין היתר: האם עבד העובד בעסק בפועל, האם מדובר בהעסקה פיקטיבית, מהי מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סמלי, האם נוכו ושולמו דמי ביטוח לאומי והוצאו תלושי שכר, ואולי החשוב מכל, אלמלא עבד אותו אדם בחברה, האם הייתה החברה חייבת להעסיק עובד אחר זולתו?
ביה”ד בודק בנוסף האם הועברה המשכורת בפועל לחשבון העובד. מאחר שלתובעת ולבעלה חשבונות בנק משותפים, תשלום שכרה מאותו חשבון והפקדתו לאותו חשבון, מיותרים. לכן, אין לתת במקרה זה משקל לאופן הפקדת השכר.
ביה”ד פסק כי התובעת עבדה בעסק בפועל והעסקתה לא הייתה פיקטיבית. היקף הפעילות של התובעת היה מקביל מבחינת השעות למשרה מלאה. בעלה של התובעת ניכה ושילם לנתבע דמי ביטוח לאומי ודמי בריאות כדין בגין שכרה של התובעת ואף הוצאו לתובעת תלושי שכר. הסכום שהופיע בתלושי השכר של התובעת היה דומה לשכר של עובדת אחרת.
בנסיבות העניין ביה”ד פסק שיש לראות את התובעת כמי שעבדה כשכירה בעסק של בעלה וכי התקיימו בינה ובין בעלה יחסי עובד ומעביד. לפיכך, התובעת זכאית לתשלום דמי אבטלה מהנתבע.
כדאי לזכור
כאשר הצדדים הטוענים לקיום יחסי עובד ומעביד הינם בני משפחה, אין בקירבה המשפחתית כדי למנוע היווצרות יחסי עובד מעביד. מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה היא הקובעת. כאשר ישתכנע ביה”ד מעובדות המקרה ועל פי המבחנים לעיל, שאכן התקיימו יחסי עובד מעביד, העובד יהיה זכאי לדמי אבטלה.
