רקע
ישנם ארבע אפשרויות לערוך צוואה: בכתב יד, בכתב בפני עדים, בפני רשות ו – בעל פה הצורה הידועה והמקובלת ביותר הינה צוואה בכתב בפני שני עדים.
הצורה הפחות ידועה ומוכרת הינה: “צוואת שכיב מרע” והכוונה רק מי שרואה עצמו בנסיבות המצדיקות זאת מול פני המוות רשאי לצוות בעל פה בכתב בפני שני עדים המבינים את שפתו של המצווה. על העדים לרשום בזכרון דברים את דברי המצווה בציון מועד ונסיבות עשיית הצוואה. על העדים לחתום על זכרון הדברים ולהפקידו אצל הרשם לענייני ירושה. החוק מוסיף וקובע כי הרישום ,החתימה וההפקדה יעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשות כן. כלל חשוב נוסף:
צוואה בעל פה בטלה כעבור 30 יום לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו את עשייתה (המצווה רואה מולו את המוות) אם המצווה עודנו בחיים.
האירוע
המנוח הלך לעולמו בתחילת 2014 כשהוא רווק בנסיבות טרגיות בהן נטל את חיו. המנוח הותיר עזבון של כ – 4 מיליון ₪. כחודש לאחר מותו הוגשה בקשה לקיים צוואה בעל פה שנטען כי המנוח השאיר אחריו לאחר שבין המבקשים למנוח היו קשרים הדוקים תקופה ממושכת.
לטענת המבקשים אמר להם המנוח טרם מותו:
“ולאחר מותי אני משאיר לכם את כספי ורכושי כולל הציוד של טכנאיות השיניים… אני הולך למות יותר מהר ממה שתכננתי וממה שאתם חושבים”.
התברר כי כמעט חודשיים לפני הצוואה בעל פה המנוח השאיר צוואה בכתב בפני עדים בחתימתו בה הוריש את כל רכושו לעמותה. העמותה טענה בבית המשפט שאין לראות בזכרון הדברים משום צוואה בעל פה שכן בעת אמירת הדברים המנוח לא היה במצב בו ניצב מול המוות.
פסק הדין
בית המשפט פסק כי הנטל להוכיח צוואת שכיב מרע רובץ על מי שמבקש את קיומה. הכלל שיש לכבד את רצון המנוח אולם במקרה של צוואה בעל פה יש צורך בראיות חזקות במיוחד. כאשר העדים לצוואה בעל פה הם גם הנהנים מהעזבון נדרשות עדויות וראיות חיצוניות (בנוסף לעדים ששמעו את המצווה) התומכות בגרסתם שאם לא כן כל אדם יוכל לטעון בדיעבד שהמנוח הוריש לו את עזבונו. על פי הדין יש להוכיח שני רכיבים:
- להראות שאכן המנוח היה מצוי אובייקטיבית בסכנת חיים ממשית.
- להראות כי סובייקטיבית המנוח ראה עצמו מול פני המוות. בית המשפט לא השתכנע במקרה זה שהמנוח אכן ראה עצמו אותה עת מול פני המוות.
לכן נקבע שהמנוח לא היה במצב של שכיב מרע ודי היה בכך כדי לדחות את הבקשה לקיום הצוואה בעל פה. בית המשפט הסתמך בנוסף על גורמים נטולי אינטרס בעיזבון שהעידו כי המנוח רצה מאז ומתמיד להוריש את כל רכושו לעמותה.
זאת ועוד, זכרון הדברים שערכו המבקשים בעקבות הצוואה בעל פה נערך למעלה מחודש לאחר הציווי הנטען והוא לא הופקד כנדרש בחוק אצל הרשם לענייני ירושה. עוד קבע בית המשפט שעריכת זכרון הדברים נעשתה רק לאחר קבלת יעוץ מעו”ד. הדברים נרשמו כתצהיר ובניגוד להלכה לפניה היה על העדים לרשום אותם בלשונו של המצווה. בית המשפט פסק שאין להעזר בעורך דין לצורך עריכת מסמך חשוב זה שכן הוא אמור להצביע על אוטנטיות רצון המצווה.
כשהרישום נעשה בדיעבד, למעלה מחודש לאחר פטירת המנוח, ולאחר קבלת ייעוץ משפטי ובניסוח משפטי להבדיל מכתיבה ספונטנית וקולחת של העדים בסמוך למועד שמיעת הצוואה בעל פה על ידם, אין להכשיר את הצוואה בעל פה ואכן הבקשה לתת תוקף לצוואה בעל פה נדחתה.
מסקנות
מפסק הדין עולות מספר מסקנות חשובות:
צוואת שכיב מרע בעל פה כשהמוריש ניצב בפני המוות ניתן לערוך אך ורק בנסיבות הבאות:
המוריש רואה עצמו ניצב בפני מותו.
המוריש אומר לשני עדים המבינים את שפתו מה רצונו שיעשה ברכושו לאחר מותו.
על שני העדים להעלות במהירות ובהזדמנות ראשונה האפשרית על הכתב בזכרון הדברים את דברי המוריש כפי שנאמרו וללא קבלת יעוץ מעו”ד.
על העדים לחתום על זכרון הדברים ולמהר ולהפקידו אצל הרשם לענייני ירושה.
אם יש גורם המתנגד לקיומה של הצוואה בעל פה נדרשות ראיות בהיקף ובמשקל רב יותר מאשר במשפט אזרחי רגיל. הצורך בראיות חיצוניות יגדל משמעותית אם הנהנים מהעזבון יהיו אותם עדים לצוואה בעל פה.
אם חלפו 30 יום מיום שנתנה הצוואה בעל פה וחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה (סכנת המוות הקרובה) והמצווה עודנו בחיים, הצוואה בעל פה בטלה!!
ראה: ת”ע 56416-05-14 אלמוני נ’ פלמוני (בימ”ש לענייני משפחה טבריה) (פורסם בפסק דין , 31.1.18)
מבדיקת מומחה לא ניתן היה לשכנע במקרה זה שהמנוח אכן היה נתון בסכנת חיים.
