ביהמ”ש העליון דן לאחרונה בבקשת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שקבע כי יש לראות את פעולת השיתוף (SHARE) ברשת של שני פרסומים שעשתה המערערת כעונה על הגדרת “פרסום” בחוק איסור לשון הרע לאחר שנקבע כי תוכנם פוגעני ביחס למקומון שמוציאם לאור. חשוב להבהיר כי בתביעה בגין פגיעה בשם הטוב כחלק מחוק איסור לשון הרע יש להוכיח מספר רכיבים: שהיה ביטוי פוגעני, שהחוק מטיל חבות בגינו ואכן מדובר בפרסום של אותו ביטוי פוגעני. העותרים טענו כי אין לראות בפעולת שיתוף בניגוד לכתיבת פוסט פרסום המהווה לשון הרע.
מה פסק ביהמ”ש העליון בנושא תביעת הלשון הרע ?
כתיבת סטאטוס או פוסט ברשת חברתית מהווה “פרסום” במובן חוק לשון הרע ועל כן קיימת עילת תביעה בלשון הרע.
יש להבחין בין פעולת השיתוף ((SHARE לבין סימון הלייק (LIKEׂ) או סימוני תחושה דומים. בעוד שפעולת הלייק אינה עולה כדי “פרסום”, פעולת השיתוף עולה כדי פרסום במובנו בחוק לשון הרע. פעולת השיתוף יוצרת עותק של הפרסום הפוגעני אשר יוצג לחבריו או עוקביו של המשתף ברשת החברתית שאולי לא נחשפו לפרסום המקורי.
מסקנה
יש להכיר בפעולה של שיתוף ברשת החברתית כפרסום במובן חוק לשון הרע כך שניתן יהיה להגיש תביעות כנגד המשתף כמובן אם הפרסום מהווה אכן לשון הרע ולא רק כנגד המפרסם המקורי.
במקביל קבע ביהמ”ש שורה של מנגנונים מאזנים שנועדו להגן על חופש הביטוי ברשתות החברתיות מפני הגבלות יתרות שנובעות מההכרה בזכות להגיש תביעה נגד המשתפים במקרה שהפרסום מהווה לשון הרע.
רע”א 1239/19 יואל שאול נ’ חברת ניידלי תקשורת בע”מ ואח‘ (ניתן ביום 8.1.20,פורסם בנבו)
