המתווך זכה בערעור אולם דמי התיווך נחתכו בחצי

רקע

בימ”ש השלום באשקלון פסק לפני מספר חודשים כי המתווכת אינה זכאית לדמי תיווך על אף שהלקוחות חתמו על הזמנת שירותי תיווך. בפני הלקוח הוצג מגרש, אולם ביהמ”ש סבר כי המתווכת לא ידעה באיזה שטח בדיוק מדובר כשהגיע עם הלקוחות למקום. על סמך כללים הקשורים בראיות (כגון מי היה צריך להביא לעדות את בעל המגרש והאם הלקוחות עמדו בנטל ההוכחה) נפסק כי לא ניתן לקבוע שהמתווכת שמשה “כגורם היעיל” ולכן לא קמה לה הזכות לדמי תיווך.

המתווכת הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

מה פסק ביהמ”ש המחוזי בערעור?

ביהמ”ש המחוזי בבאר שבע ביטל את פסק הדין של בימ”ש השלום והבהיר כי קביעות בימ”ש השלום, לפיהן המתווכת ספק אם ידעה מהו השטח הספציפי והמגרש עליו מדובר, אינן מבוססות.

ערכאת הערעור הגיעה למסקנה שפרטי המגרש נמסרו ע”י המתווכת ללקוחות והם אלה שמנעו ממנה  להשלים את העסקה ולהיות “הגורם היעיל”. לכן מגיעים למתווכת דמי התיווך. ביהמ”ש המחוזי בבאר שבע ציטט את קביעת השופט עמית בביהמ”ש המחוזי בחיפה (כיום שופט בביהמ”ש העליון) שפסק כי: הדגש בפסיקה הוא על יעילות פעולת המתווך ולא על ריבוי פעולותיו. לכן די לעיתים במסירת כתובת או בהפגשת הצדדים כדי שהמתווך ישמש כ”גורם היעיל”  שהביא להתקשרות. אולם בפסק הדין של ביהמ”ש המחוזי בבאר שבע נכתב לבסוף באופן מפתיע “מאחר וכל פעולות התיווך הסתכמו בהצגת המגרש ומסירת פרטיו, מצאתי להעמיד את דמי התיווך על אחוז אחד” (במקום שני אחוזים).

ביהמ”ש המחוזי בבאר שבע הוציא תחת ידיו לעניות דעתנו פסק דין ובו סתירה פנימית.

אם נפסק שהמשיבים מנעו מהמתווכת לשמש כ”גורם היעיל” ומכאן שקמה למתווכת הזכות לתשלום דמי תיווך,  כיצד נקבע לבסוף, בניגוד להלכה עליה הסתמך ביהמ”ש עצמו, כי מאחר וכל פעולות התיווך הסתכמו בהצגת המגרש ומסירת פרטיו הועמד סכום דמי התיווך על 1% בצרוף מע”מ?! אנו סבורים, בכל הכבוד, שביהמ”ש המחוזי ביטל כדין את פסק דינו של בימ”ש השלום באשקלון כשקבע כי המתווכת זכאית לדמי התיווך מרגע שנקבע שנמנע מהמתווכת מלהיות הגורם היעיל ולכן קמה למתווכת הזכות לדמי תיווך. אולם, לא ברור מדוע “נענשה” המתווכת על לא עוול בכפה ונפסקו לזכותה רק מחצית מדמי התיווך?

מסקנות

1. אנו סבורים כי לאור התוצאה המשפטית אליה הגיע ביהמ”ש המחוזי בבאר שבע היה עליו לפסוק למתווכת את מלוא דמי התיווך בהתאם למוסכם ולהזמנת שירותי התיווך .
2. במספר מקרים ניסו לאחרונה בתי המשפט להגיע לתוצאה שעל פניה צודקת יותר מתוך כוונה שלא לקפח יתר על המידה את אחד הצדדים. אולם מבחינה משפטית התוצאה, כאמור, שגויה. כשיוצא  תחת ידי ביהמ”ש המחוזי פסק דין ובו סתירה פנימית על פניו, עלול  פסה”ד לשמש מעתה הצדקה לבתי משפט השלום ותביעות קטנות להפחית שלא לצורך ושלא כדין מדמי התיווך המגיעים למתווכים תוך יצירת בלבול ואי ודאות. רצוי להמנע מתוצאה שכזו.