רקע
שאלה מעניינת זו נדונה לאחרונה בביהמ”ש השלום בקרית גת. הנתבע רכש דירה לאחר שחתם על הזמנת שירותי תיווך. לאחר שראה את הדירה הרוכש הבהיר למתווכים שאין בכוונתו לרכוש את הדירה. המוכר מסר אף הוא שאין בכוונתו למכור את הדירה. כעבור שנתיים גילו המתווכים שהדירה נמכרה לקונה זמן קצר לאחר שראה אותה באמצעותם.
הרוכש טען כי אחד המתווכים הטעה אותו שכן הוא חתם על הזמנת שירותי התיווך בעקבות מצג שווא לפיו המוכר נתן למתווך בלעדיות. בדיעבד הסתבר לו שהמוכר אף לא חתם עם המתווך על הזמנת שירותי תיווך. במסגרת ההליך המשפטי עלו סוגיות נוספות שלא כאן המקום לדון בהן.
מה פסק ביהמ”ש?
הנתבע שהסתיר מהמתווך כי רכש את הדירה ואף הטעה אותו כשטען: כי “ירד מהרכישה” הפר את התחייבותו על פי הזמנת שירותי התיווך וברור שנהג בחוסר תום לב. על אף שהקונה מידר את המתווך הוא הגיע לדירה כתוצאה מפרסום שפרסם המתווך “ביד 2” והדירה הוצגה לקונה על ידי המתווך.
באשר לטענה כי המתווך “הטעה” את הקונה כשהציג בפניו מצג לפיו המתווך קיבל בלעדיות מהמוכר, פסק ביהמ”ש שגם אם לא הוקנתה בלעדיות במכירת הדירה למתווך או שהמוכר לא חתם כלל על הזמנת שירותי תיווך, הנתבע אינו יכול בנסיבות אלה להבנות מכך. זו לא טענה שמאפשרת שלא לשלם דמי תיווך.
מסקנות
- אסור חלילה להסיק מפסה”ד לעיל כי מתווך יכול לתת מידע מטעה ללקוחו כגון שהדירה נמצאת בידיו בבלעדיות בעוד שאין זה המצב.
- במקרה זה כלל לא הוכח שהמתווך טען כי קיבל בלעדיות. ביהמ”ש סבר שבנסיבות מקרה זה ולאחר שהוכח שהלקוח הסתיר מהמתווך את עובדת רכישת הדירה לא היה עוד מקום “להשען” על הטענה לפיה המתווך הודיע לנתבע שיש בידיו בלעדיות.
ראה: תא”מ (ק”ג) 11967-04-18 סלע נכסים תיווך ניהול ויזמות נדל”ן נ’ יצחק דנינו
(פורסם בנבו, 7.10.20)
