רקע
ב – 1.12.12 נחתם הסכם תיווך בין המוכרת למתווך – התובע, ובעקבותיה נמכר הנכס ב – 23.5.13 לאדם בשם דיפורטיו. הנתבעת שלמה למתווך בגין עסקה זו דמי תיווך. בהמשך בוטלה העסקה במסגרת פס”ד שניתן בביהמ”ש המחוזי בב”ש. בשנת 2017 איתר אותו מתווך (התובע) רוכש חדש לנכס בשם גדקה.הנתבעת טענה בין שאר טענותיה (שנדחו) כי ההסכם מ – 2013 בא אל קיצו עם חתימת הסכם המכר עם דיפורטיו המתווך התובע טען שמכיוון שאיתר גם את הרוכש השני הוא זכאי לדמי תיווך גם בגין עסקה זו מכח ההסכם מ – 2013. (לא נערך ונחתם הסכם תיווך חדש).
מה פסק ביהמ”ש?
אין ספק שמדובר בשתי עסקאות נפרדות. ביהמ”ש ציין כי לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת (המוכרת) כי “לא נחתם כל הסכם תיווך בין הצדדים לעניין עסקה זו”. בהסכם שנחתם בדצמ’ 2012 לא מצויין שם הקונה והוא אינו מוגבל לקונה ספציפי. ההסכם אינו נוקב במועד פקיעה מסויים. העובדה שהנתבעת שלמה דמי תיווך בגין העסקה ב- 2013 אינה מביאה לפקיעת ההסכם. משבוטלה העסקה מול דיפורטיו ועלה הצורך למצוא קונה לנכס אין זה משנה מי פנה למי.
ביהמ”ש אמנם ציין כי ראוי היה שהתובע יחתים את הנתבעת על הזמנה חדשה בכתב בקשר לעסקה עם גדקה או לכל הפחות מזכיר לה באופן ברור את התחייבותה על פי ההסכם מ- 2013. אולם, העובדה שלא עשה כן אינה מביאה לפקיעתו של ההסכם. בסופו של יום פסק ביהמ”ש כי על אף שהזמנת שירותי התיווך נותרה בתוקף, קיים “אשם תורם” חוזי מצד התובע שכן החתמה מחודשת הייתה יוצרת ודאות וחוסכת את כל ההליך המשפטי וכן חוסכת בזמן שיפוטי יקר.
לכן נקבע כי לתובע רשלנות תורמת של 20% ומכאן נקבע כי התובע יהיה זכאי ל – 80% בלבד מדמי התיווך שתבע. בנוסף פסק ביהמ”ש הוצאות לזכות התובע בסך 4,000 ₪ בהתחשב בעניין “האשם התורם”.
מסקנות
- קיים קושי רב לקבוע כי הזמנת שירותי תיווך בעקבותיה אותר רוכש לנכס ושולמו דמי תיווך ממשיכה להתקיים וגם לאחר שחלפו 4 שנים. בכל הכבוד, אנו חולקים על מסקנת ביהמ”ש.
- אכן אין בהזמנה ציון למועד סיום תוקפה אולם נראה כי הצדדים ראו באיתור רוכש והתקשרות בין המוכרת לבינו כמיצוי ההסכם ובכך הוא בא לסיומו. ספק רב במיוחד לאור מטרת המחוקק להטיל אחריות על המתווך לוודא כי כל תנאי ההזמנה מקבלים ביטוי ברור בכתב כי חלק מכוונה זו הייתה אפשרות המשך מתן תוקף להסכם לאחר שמיצה עצמו בהתאם למטרתו.
- הכוונה האמיתית של הצדדים האמורה לעניות דעתנו להכתיב פרשנות נכונה היא כשרוכש חתם על הסכם רכישה והמתווך קיבל דמי תיווך ובכך מלא תפקידו מוצה ההסכם ולא הייתה לצדדים כוונה אמיתית להמשיכו. לכאורה לפי פסק הדין אם בוטלו 2 ו – 3 עסקאות שביצע מוכר בנכס מסוים, תמשיך הזמנת שירותי התיווך להיות בתוקף גם עשר שנים ויותר. תוצאה זו אינה רצויה ולו רק מתוקף תכלית החוק הצרכני.
- אנו סבורים כי נכון היה לקבוע בנסיבות העניין כי היה על המתווך להחתים את המוכרת על הזמנת שירותי תיווך חדשה וככל שלא עשה כן רשלנותו התורמת בוודאי עולה בהרבה על 20%.
- אנו ממליצים כי במקרים דומים תערך הזמנת שירותי תיווך נוספת חדשה שכן פסיקה במקרים דומים לא בהכרח תחזור על עצמה.
ראה: תא”מ (ב”ש) 73699-12-18 מיכאל מרוביץ נ’ יסמין כהן (ניתן ביום 9.4.22, פורסם בנו)
