ספקים מספקים מידי יום טובין ללקוחות עמם הם מצויים שנים רבות בקשרי מסחר. האחרונים מתחייבים לשלם את התמורה עבור הטובין כדבר שבשגרה, בתשלומים חודשיים. במקרה שנדון לאחרונה בבית המשפט סיפק הספק תוכנות ללקוח והאחרון שילם שני תשלומים על חשבון התמורה. בטרם הגיע מועד התשלום השלישי, התברר לספק כי מצבו הכלכלי של הלקוח הדרדר, וללקוח מונה מפרק זמני שתפס את הטובין וטען כי הם חלק מנכסי הלקוח.
מה דינם של הטובין במקרה זה? האם איבד הספק את זכויותיו במוצרי התוכנה על אף שטרם שולמה מרבית התמורה עבורם? או שמא יוכל הספק להגן על הטובין על אף שיצאו משליטתו?
בפסק דין שניתן לאחרונה הבהיר בית המשפט המחוזי בבאר שבע מה על ספק הטובין לעשות בכדי להגן על סחורתו על אף שזו יצאה משליטתו וסופקה ללקוח.
כלל ראשון, על המוכר לדאוג ולוודא שבהסכם בינו לבין הלקוח יצויין במפורש שהבעלות בטובין נותרת בידיו עד לתשלום מלוא התמורה, על אף שבפועל נמסרו הטובין לידי הלקוח.
רבים סבורים בטעות כי די בכך שבתעודת המשלוח הסטנדרטית או בחשבונית המס ירשום הספק תניית שימור בעלות, קרי “שעד לגמר התשלום הציוד הינו בבעלות המבקש”. אולם לא היא. רישום סטנדרטי שכזה על תעודות משלוח וחשבוניות המס אינו מספיק!
כלל שני, על הספק לקבוע מנגנוני שליטה ופיקוח על הטובין במסגרת החוזה בינו לבין הלקוח כגון: ביטוח הציוד ע”י הספק, דרישה חוזית לקבל דיווח שוטף אודות השמוש שנעשה בטובין , הטלת הגבלה על העברת הטובין לצדדים שלישיים, דרישה מהלקוח למסור דיווח מידי במקרה של נקיטת הליכי הוצל”פ , כינוס נכסים, תפיסה או הליכי עיקול כנגד הטובין. כמו כן חובת הלקוח ליידע את צדדי ג’ שנקטו בהליכים לעיל, כי הטובין אינם שייכים ללקוח אלא למוכר.
היה ולא ינקוט בפעולות אלו, יאבד הספק, קרוב לוודאי, את זכות הבעלות בטובין והם יעברו לשליטת המפרק הזמני. במקרה זה יצטרף הספק “לסוף התור”, לרשימה ארוכה של נושים שיקבלו בסופו של יום פרוטות, אם יוותר כלל סכום כלשהוא לחלוקה בסיום הליך הפרוק, לאחר שהנושים המועדפים: רשויות המס, בנקים שרשמו שעבודים ועובדים קיבלו על פי הדין את חלקם בגין קדימה.
כדאי איפה להקפיד בכדי לא לאבד זכויות בטובין שסופקו ללקוח, אולם טרם שולמה במלואה התמורה עבורם.
