לפני מספר שבועות דחה בית משפט השלום בבאר שבע, תביעה ע”ס 100,000 ₪ בגין לשון הרע. התובע שהציג עצמו כמקדם מכירות באמצעות המרשתת (רשת האינטרנט) טען כי שמו הטוב נפגע בשל ביטויים פוגעניים שפרסמו הנתבעות. הפרסום הפוגע התרחש לאחר שהתובע ניהל קשר רומנטי במקביל עם כל אחת מהנתבעות. לאחר שהנתבעות גילו זאת, הן כינו את התובע בדף הפייסבוק “כשקרן פתולוגי שמשחק עם בחורות”, “גבר בוגדני”, “דג מסריח” וכו’.
הנתבעות טענו שעברו ניצול מצד התובע ששיחק ברגשותיהן וכי הפרסומים שפרסמו בפייסבוק הן אמת. בית המשפט פסק כי ככלל לא כל גידוף וקללה הם לשון הרע. חלק מהביטויים לעיל מהווים לשון הרע אך לנתבעות עומדת ההגנה: פרסום שעיקרו אמת ויש לציבור עניין בפרסום.
חשוב לזכור
בתי המשפט מבחינים בין פרסום, גידופים וקללות לבין ביטויים הפוגעים, משמיצים או משפילים אדם שאינם רק בגדר הבעת דעה אלא שמשתמע מהם לכאורה שהם נאמרים על יסוד תשתית עובדתית כגון :
“ישראל ישראלי נטל כספים לכיסו בעת שעבד בעירייה” או: “ישראל ישראלי הינו עבריין מוכר וידוע” או: “ישראל ישראלי הונה את לקוחותיו כשמכר להם סחורה פגומה” או: “ישראל ישראלי הינו שקרן פתלוגי “
ביטויים אלה ככל שאין ביסודם אמת והם אינם חוסים תחת הגנות אחרות בחוק, עלולים להוות פרסום לשון הרע!
אמרו חז”ל כי “טוב שם טוב משמן טוב”. אם נתרגם זאת לשפת ימינו: טרם כתיבת “פוסט” בפייסבוק, או פרסום כל תוכן אחר במרשתת או השפלת אדם בפני אחרים יש לזכור: “שתיקה יפה לחכמים” ו – “חכמים הזהרו בלשונכם”.
[ת”א (באר שבע) 26252-10-12 יוגב כהן נ’ מ.י.ו –ו- ג.ג. (פורסם בפסקדין).]
