נושא: בין סוכנויות תיווך ומתווכים עצמאיים חלים יחסי עובד מעסיק על אף שבהסכמים שביניהם נקבע כי לא יחולו בין הצדדים יחסים אלו. מתברר שמגמה זו בפסיקה רק הולכת ומתחזקת.
קריאה מהנה ומועילה.
רקע
באוק’ 2017 נפסק בביה”ד לעבודה בחיפה (סולומון נ’ בקיש) כי בין משרד תיווך למתווך עצמאי חלים יחסי עובד מעסיק על אף שבהסכם בין הצדדים נכתב כי לא יחולו על ההתקשרות יחסי עובד מעביד. בפרשה זו היו סממנים רבים שחזקו את היות המתווך פרילנסר שכיר של משרד התיווך שכן מידת הפיקוח עליו הייתה הדוקה. אולם בפס”ד מימרן שפורסם לאחרונה התברר כי גם כאשר מידת השתלבות נמוכה והפיקוח רופף עדיין חלים בין משרד התיווך למתווך הפרילנסר יחסי עובד מעסיק.
העובדות
להלן עובדות פסק הדין שניתן לאחרונה בבית הדין לעבודה בחיפה:
- רביד אלימלך (להלן:”רביד”) חתמה ב – 5.1.17 עם סוכנות תיווך יוקרה אסטייט ובעליה מימרן (להלן:”מימרן“) על הסכם התקשרות (להלן:”ההסכם”). בסעיף 3.10 להסכם צויין כי אין ולא יתקיימו יחסי עובד מעסיק ביניהם . סוכם כי רביד תפעל כסוכנת מטעם מימרן באיזור קיסריה שם לא פעל אותה עת משרד התיווך של מימרן.
- ב – 25.6.17 שלח מימרן לרביד מכתב הפסקת עבודה בו צוין כי היא תפסיק לייצג את עצמה כעובדת במשרד התיווך שלו. עוד נכתב כי המשרד ימשיך לטפל בעצמו בנכסים שנמסרו לו בבלעדיות. על רביד נאסר להיות בקשר עם המוכרים או עם הקונים של המשרד ואם תחתמנה עסקאות בנכסים שרביד הביאה, היא תוכל לקבל עמלה בהתאם להסכם שבין הצדדים.
- בעקבות הודעה זו פתחה רביד משרד תיווך משל עצמה. במרץ 2018 רביד הגישה תביעה כנגד ממרן על פגיעה בשמה הטוב כשהאחרון פנה לטענתה ללקוחותיה בשאלות טורדניות. במאי 2018 הגיש מימרן תביעה כספית לאכיפת הסכם ההתקשרות שבין הצדדים בביהמ”ש שלום בת”א. תביעה זו נמחקה ונקבע שיש לדון ראשית בבית הדין לעבודה האם התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים.
- ב – 7.5.19 הגיש מימרן תביעה לבית הדין לעבודה בחיפה וטען כי על פי סעיף 3.9 להסכם הוא זכאי ל – 50% מרווחי רביד למשך 18 חודשים מתום ההתקשרות.
ב – 22.12.19 רביד הגישה גם היא תביעה לביה”ד לעבודה להכיר ביחסיה עם מימרן כיחסי עובד מעסיק וככל שאכן אלה התקיימו היא דרשה תשלומים בגין זכויותיה (שכר עבודה, גמל, פיצויים וכיוצ”ב).
מה פסק ביה”ד לעבודה?
האם התקיימו יחסי עובד מעסיק?
- ביה”ד חזר על הכלל לפיו קיומם של יחסי עובד מעסיק אינם נקבעים על סמך מה שסוכם בין הצדדים אלא על פי עובדותיו של כל מקרה ומקרה בפועל. המבחן העיקרי הינו: “המבחן המעורב“. המרכיב הדומיננטי במבחן זה הינו “מבחן ההשתלבות” ולו שני פנים : הפן החיובי והפן השלילי. במסגרת הפן החיובי נבחנת השאלה האם מבצע העבודה השתלב בעסקו של המעסיק והיה חלק מהמערך הארגוני שלו. במסגרת הפן השלילי נבחנת השאלה האם מבצע העבודה ביצע את העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו. כמו כן קיימים מבחני עזר נוספים: מבחן הקשר האישי, כפיפות , אספקת כלי עבודה, תלות כלכלית, אופן הצגת ההתקשרות בפני גורמים חיצוניים לרבות מס הכנסה וביטוח לאומי, בלעדיות הקשר, התמשכותו, סדירות הקשר ורציפותו. לבסוף הגיע ביה”ד למסקנה כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעסיק!
- בהתייחס לטענה כי ברוב המכריע של מאות משרדי התיווך בארץ אף לא אחד מהסוכנים מוגדר כשכיר ולא מקבל זכויות סוציאליות, קבע ביה”ד כי עובדה זו אינה רלוונטית ובוודאי שלא במקרה הספציפי שלפנינו.
אלו זכויות הגיעו למתווכת?
רביד תבעה שכר עבודה לפי שכר מינימום וביה”ד נדרש לבחון מה היה היקף עבודתה. ביה”ד קבע כי היא עבדה 65% משרה ובסה”כ הגיעו לה 18,139 ₪. כיוון שרביד קיבלה 26,910 ₪, חלקה בעמלות במשך ששה חודשי עבודה, נעתר ביה”ד לדרישת מימרן וקיזז את שכר העבודה מהעמלות שקיבלה. דרישתה לתשלום בשל אי הפרשה לפנסיה נדחתה שכן עובד שאינו מגיע להתקשרות עם קרן פנסיה משלו, חובת המעסיק להפריש לו תגמולים מתחילה מהחודש השביעי. באשר לפיצויי פיטורים הגיע ביה”ד למסקנה שגם רביד רצתה בסיום ההתקשרות ולכן לא הגיעו לה פיצויי פיטורים.
פיצוי מוסכם במקום הגבלת עיסוק
- מימרן טען כי בהתאם לסעיף מפורש בהסכם מגיעים לו 50% (בצרוף מע”מ) ממחזור עסקאות התיווך של רביד במשך 18 חודשים מיום סיום ההתקשרות. רביד טענה מנגד שהסעיף, שמהותו ויתור מימרן על הגבלת עיסוק בתמורה למחצית מהכנסותיה למשך 18 חודשים סותר את “תקנת הציבור” (תוצאה משפטית שאינה ראויה ולביהמ”ש סמכות למנוע אותה) ולכן יש לבטלו.
- ביה”ד פסק כי רביד המירה למעשה את “איסור התחרות” בסעיף “השתתפות ברווחים”. למימרן היה אינטרס לגיטימי בהגבלת עיסוק משנטל את הסיכון בהקמת העסק בקיסריה, השקיע כספים רבים בהקמתו, בפרסום בזמן, בידע ובניסיון כשלרביד לא היה בתחילה אפילו רישיון תיווך. לבסוף ביה”ד הגיע למסקנה שיש להפחית ולצמצם את התחייבות רביד לפרק הזמן של 6 חודשים בלבד (במקום 18 חודשים), אף זאת אך ורק לגבי נכסים שלמימרן הייתה זיקה ישירה אליהם ולא על כלל הנכסים בהם טיפלה רביד. ביה”ד כינה זאת נכסים ששורשיהם נוצרו בתקופת ההתקשרות בין הצדדים.
מסקנות
- פסק הדין החשוב מלמד כי על משרדי תיווך לשים לב היטב לניסוח הסכמי התקשרות עם מתווכים לכאורה עצמאים ולתוצאות האפשריות לאור המגמה להכיר במערכות יחסים אלה כיחסי עובד מעסיק. שימו לב בתי הדין לעבודה אינם קובעים קיומם של יחסי עובד מעסיק על סמך כותרת ההסכם או הסכמה הדדית אלא לפי המבחנים המשפטיים לקביעת מערכת היחסים בפועל.
- משרדי תיווך רבים עלולים למצוא עצמם חשופים לתביעות מתווכים שעבדו עבורם עת שידרשו את זכויותיהם הסוציאליות המגיעות לעובד על פי דין.
- אם משרד תיווך מעוניין להגביל את זכות המתווך לעסוק בתיווך באזור מסויים לאחר סיום ההתקשרות עמו לדוגמה כיוון שמשרד התיווך השקיע ביצירת מוניטין בפרסום וכיוצ”ב, ההגבלה אפשרית במקרים המתאימים אולם עליה להיות מידתית. אם לא כן ביה”ד יבטלה מכח זכות היסוד של חופש העיסוק או יצמצם, קרוב לוודאי, את ההגבלות בהתאם לכללים המשפטים המנחים אותו.
סע”ש (חי’) 53502-12-19 מימרן נ’ רביד אלימלך ו- 13840-05-19 רביד אלימלך נ’ מימרן (ניתן ב – 7.10.20 , פורסם בנבו)
