“פרשנות חוזה”, ו”חוזה לטובת צד שלישי”

רקע

עורך דין (להלן:”התובע”) הגיש כנגד חותנו  לשעבר (להלן:”הנתבע“) תביעה לביהמ”ש המחוזי למסור לידיו מניות שהחתן רכש עבורו תמורת 5,000 דולר.

ביהמ”ש המחוזי דחה את התביעה כיוון שבהסדר פשרה בענייני הממון בין התובע  לגרושתו נכלל סעיף 5 ובו נכתב  בלשון ברורה : סילוק מלא ומוחלט של כל טענות הצדדים מכל מן וסוג שהוא לרבות בקשר לצדדי ג’ ולבני משפחה של הצדדים. בסעיף אחר צויין  כי: “בכך מחוסלים באופן סופי ומוחלט כל הסכסוכים והתביעות ההדדיות שבין הצדדים…”

ביהמ”ש המחוזי קבע שזהו “חוזה לטובת צד שלישי” המקנה למחותן (שלא היה צד לחוזה), הגנה משפטית מפני אפשרות שיתבע בעתיד. התובע  טען כי לא שכח מסיפור רכישת המניות כשגובש ההסכם הפשרה בינו לגרושתו  אלא נמנע במכוון מלכלול התייחסות אליהן בהסכם הפשרה ולכן הגיש ערעור לביהמ”ש העליון.

החלטת ביהמ”ש העליון

ביהמ”ש העליון דחה את הערעור שהגיש התובע ופסק שהן לפי לשון ההסכם והן לפי תכליתו, הכוונה הייתה להביא לסוף הסכסוכים הכספיים והרכושים בין בני הזוג.

דווקא משום שהתובע היה מודע לנושא המניות בזמן עריכת ההסכם הרי שלו סבר שדינן של המניות היה צריך להיות שונה מדינו של כל רכוש אחר שנצבר במהלך חיי הנישואין שהגיעו לקיצם, היה עליו לדאוג להכליל בהסכם התייחסות לתביעה זו.

ביהמ”ש הוסיף ופסק שאין חשיבות בהסכם לכוונה הסובייקטיבית של התובע שהצד השני אינו מודע לה ואינו צריך להיות מודע לה. העיקר אינו הכוונה והדברים שבלב אלא המילים בהם השתמש התובע  בפועל.  ביהמ”ש העליון אישר את פסה”ד של ביהמ”ש המחוזי וקבע שאכן זהו חוזה לטובת צד שלישי ולכן המחותן מוגן מהתביעה כנגדו אף שלא היה צד להסכם.

מסקנות

מפסקי הדין של בית המשפט המחוזי וביהמ”ש העליון עולות מספר מסקנות:

כאשר צד להסכם מבקש להותיר נושא מסויים מחוץ להסדר כללי עליו לציין זאת במפורש שאם לא כן, יחול ההסדר הכללי.

שני הצדדים יכולים לכלול בחוזה שביניהם ויתורים , הטבות או זכויות לטובת צד שלישי.  הצד השלישי “יהנה” מהתחייבות שנטלו על עצמם הצדדים גם הוא אם אינו צד ישיר להסכם ולא חתם עליו!

בפרשנות הסכם בוחנים ראשית את תוכן החוזה והמילים בהם השתמשו הצדדים ולא משאלות לב או כוונות שלא נכללו בחוזה באופן מפורש.

ראה:  ע”א 1978/17  דב מרום שמש נ’ חזי (יחזקאל) מרום (ניתן ביום 27.8.18 פורסם בנבו)