הרקע
התובעת העוסקת בשירותי תיווך באמצעות מתווך מטעמה התקשרה עם נתבע 1 בעל מחצית הזכויות בנכס בהזמנה למתן שירותי תיווך למכירת הנכס (להלן:”ההסכם”). נתבע 1 חתם על ההסכם ואילו רעייתו, נתבעת 2 , בעלת הזכויות במחצית הנכס לא חתמה. הנתבעים העלו כאמור שתי טענות עיקריות הפוטרות אותם מתשלום דמי תיווך .
- האחת: הנתבע בעל שיעור נכות נפשית 100% ,הינו נטול אחריות משפטית ולא היה רשאי לחתום על ההסכם לכן הוא פטור מתשלום.
- השניה: ההסכם נחתם “מאחורי גבה” של נתבעת 2 שלא חתמה על ההסכם ולכן אף היא אינה חייבת בתשלום דמי התיווך.
מה פסק בית המשפט?
ביהמ”ש הבהיר כי המתווך היה הגורם היעיל בעסקה והפרט שחסר בהזמנה (מועד חתימת ההסכם) ניתן היה להשלמה ולא היה בו כדי לבטל את ההסכם.
ביהמ”ש תמה כיצד הנתבע טוען כי אינו כשיר לחתום על ההסכם אך היה כשיר אותה עת לחתום על הסכם המכר? בהעדר ראיות של ממש לאי הכשירות דחה ביהמ”ש את טענת העדר הכשירות של נתבע 1.
ביהמ”ש הוסיף ופסק שנתבעת 2 לקחה חלק פעיל בפגישות עם המתווכים ולא התנגדה להסכם התיווך אולם בשל העדר חתימתה לא ניתן לחייב אותה מכח הסכם התיווך והתביעה נגדה נדחתה.
באופן תמוה פסק לבסוף ביהמ”ש כי הוא מחייב את הנתבע 1 בדמי תיווך מופחתים בשל אשם תורם מצד המתווכים שלא החתימו את נתבעת 2 על ההסכם ובמקום לחייב את נתבע 1 במלוא דמי התיווך בסך 39,546 ₪ (2% בתוספת מע”מ מ – 1,690,000 ₪ התמורה בגין הדירה) חייב ביהמ”ש את נתבע 1 לשלם לתובעים רק 20,000 ₪ (כולל מע”מ) ו – 2,800 ₪ הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד.
הערה
בכל הכבוד, אנו סבורים כי ביהמ”ש טעה במסקנתו הסופית. בעבר נפסק כי חתימת בן זוג מחייבת את בן הזוג השני מכח דיני השליחות. * זאת ועוד, לא ברור מדוע מצא לנכון ביהמ”ש להעניש את המתווך על כך שלא החתים את נתבעת 2 במקום לחייב את הבעל לשלם את מלוא דמי התיווך וכך גם את רעייתו. מסקנה זו מתחזקת לאחר שביהמ”ש קבע שהנתבעת 2 העלתה טענות סותרות הנגועות בחוסר תום לב .
יתכן שבית המשפט מצא לנכון להקל על נתבע 1 בשל נסיבותיו האישיות המיוחדות אולם בהיבט המשפטי ולאחר שטענתו נדחתה נראה כי ביהמ”ש הגיע לתוצאה לא נכונה ולא מאוזנת והמתווך קופח על לא עוול בכפו.
ראה: ת”א (ת”א) 52882-05-16 ארמון שיווק ויזמות נדל”ן בע”מ נ’ גמזו ואח’ (ניתן ביום 2.12.19, פורסם בנבו)
ע”א (מחוזי ת”א) 2216-09 זינגר נ’ סטולר (28.4.11)
